<h1>כל בו סימן קכ"ז בשם התשב"ץ</h1>
<h2>דף ח:</h2>
בב"מ מצינו [תוספתא ב"מ פ"ח ה"ב] אין הפועל רשאי לעשות מלאכתו בלילה ולשכור עצמו ביום ולחרוש בפרתו ערבית ולהשכירה בשחרית. מכאן דקדקו רז"ל שיש בידו של בעל הבית למחות למלמד המשכים לעשות מלאכתו ע"כ.
<h2>דף צב:</h2>
דין המשכיר את חברו צריך לפרעו במעות או בדבר אכילה. וכתב הר"ף שאם אין מעות לשוכר לא יפטר בנתינת שוה כסף דלא אמרי' בשכירות שוה כסף ככסף אלא צריך לטרוח ולמכור מעניניו לפרוע מעות לשכיר.
<h2>דף קכח:</h2>
דין מי שנותן חלק לאדם בנכסיו עם בניו לאחר מותו צריך לכתוב בשטר אני פלוני מקנה מעכשו לפלוני שיהיה לו חלק בכל ניכסי כאחד מבני בנכסי' שיהיו לי בעת מיתתי. שאם לא היה כותב הנכסים שיהיו לו בשעת מיתה כדאיתא פ' יש נוחלין האומר תטול אשתי כאחד מן הבנים נוטלת כאחד מן הבנים הבאים לאחר כך ונכסים של עכשיו. וגם יהיו הבנים יכולין לומר אבינו הרויח הממון מיום המתנ' ועד עתה ומה שהיה לו בשעת המתנה הפסיד לכך צריך שיהא כותב בנכסי' שיהיו לו בשעת מיתה. ותמה איך מועיל לפי שאין אדם מקנ' דבר שלא בא לעולם.
<h2>דף קלא:</h2>
דין הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא שאם יוכלו היורשין להעיד שהיא מבזבזת אחר מות אישה מנכסי בעלה יכולין הם לסלקה כדאית' פרק הנזקין [גיטין נ"ב ע"ב] האי אפטרופא דאפסיד מסלקי' ליה אבל אם שייר קצת נכסיו ולא כתב לה את כולן מתנה גמורה הוא ואינן יכולים לסלק. דיקא נמי דקתני הכותב כל נכסיו וכו' משמע דאם שייר קצת מתנתו מתנה.
<h2>דף קלט.</h2>
דין אין ליתומים קטנים ליקח מנכסי אביהם כנגד מה שלקחו הגדולים בחיי אביהם כדאמרינן בפרק יש נוחלין הניח בנים קטנים וגדולים (ואמר אין) [אם אמרו הקטנים הרי אנו] נושאין כדרך שנשאתם אתם אין שומעין להם אלא מה שנתן להם אביהם כדין ויחלקו בשוה הנכסים שהניח להם אביהם.
<h2>דף קנו.</h2>
דין קטנים אפי' הם פחותי' משלש עשר שני' יכולי' לקנו' ולמכו' וליתן במתנה, דוקא במטלטלין כדאיתא פרק הניזקין [נ"ט ע"א] הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין ומוקים לה בגמרא הפעוטות פירוש קטנים כבר שית כבר שב כבר תשע וכל חד וחד לפום חורפיה. וגם בעי בגמרא אם מתנתו מתנה [ומסיק] אחד מתנת בריא ואחד מתנת שכיב מרע ואחד מתנה מרובה ואחד מתנה מועטת אף על פי שיש חלוק בין יש להם אפטרופא לאין להם אפטרופא כדאיתא בכתובות פרק מציאת האשה [ע' ע"א] לא שנו אלא שאין להם אפטרופא אבל יש להם אפטרופא אין מקחן מקח וממכרן ממכר. פסק רבנו האיי ז"ל אף על שיש להם אפטרופא מקחן מקח ומתנתן מתנה. ואני אומר הטעם שאין מקחן מקח כשיש להן אפטרופא לפי שהאפטרופא יודע בטוב למכור ולקנות יותר מהן אבל מתנה אינך יכול לומר שהאפטרופא יודע בטוב יות' ליתן כי מה יש לו ליתן בממונם. ועוד יכול לומר הטעם דאין מקחן מקח משום דקרובי דעתיה לגבי זוזי מוכר אבל מתנתו מתנה דלא יהיב בחנם. אבל במקרקע' אין מקחן מקח וממכרן ממכר ומתנתן מתנה עד שיהא יותר מבן שלש' עשר שנים ויום אחד. ודוקא במקרקעי שקנה להם האפטרופ' אבל מה שירש מאביו או מנכסי קרוביו אינו יכול למכור עד שיהא בן עשרים כדאיתא בבבא בתרא פ' מי שמת [קנ"ו ע"א] אבל מתנתו מתנה משלשה עשר שנים ויום אחד ואם יודע בטוב משא ומתן [אפילו] בנכסי אביו יכול למכור כשהוא בן שלשה עשר שנים ויום אחד.
<h2>דף קסח.</h2>
וכששולחין את טענותיהן לבית דין על שניהם לפרוע [שכר] השליח. ומביא ראיה מפרק גט פשוט דאיתא התם שטרי (נדויין) [בירורין] שטרי טענתא כלומ' שכותבין טענותם אף על פי שקשה לו לנתבע לפי שהיה רוצה שיהיו שוכחין הטענו' אף על פי כן צריך לפרוע החצי שכר [בעל כרחו] כדאית' פרק זה בורר אם הוצרכו לשאול כותבין ושואלין לבית דין.
